כל החוקים, המושגים והשריקות של הכדורגל — בהסברים קצרים, מדויקים וברורים.
תכל׳ס:ברוב התחרויות הבכירות כיום מותר להשתמש בעד חמישה חילופים. בפועל, חוק 3 של IFAB קובע שתקנון התחרות הוא שקובע כמה חילופים מותר לבצע במשחק רשמי, עד מקסימום חמישה; כאשר התחרות מאפשרת חמישה חילופים, הם מבוצעים בדרך כלל בעד שלוש הזדמנויות עצירה, בעוד שחילופים במחצית אינם נספרים כהזדמנות.
תכל׳ס:משחק כדורגל תקני נמשך 90 דקות: שתי מחציות שוות של 45 דקות. למחצית מותרת הפסקה של עד 15 דקות. מעל זה השופט מוסיף זמן על עצירות בכל מחצית, ובמפעלים מסוימים שבהם חייבים הכרעה אפשר להגיע גם להארכה של 30 דקות ולפנדלים, אבל זה כבר תלוי בתקנון התחרות.
תכל׳ס:שחקן לא נענש רק כי הוא עומד קדימה. נבדל נקבע אם ברגע שהכדור משוחק או נוגע על ידי חבר לקבוצה, חלק כלשהו מהראש, הגוף או הרגליים של השחקן נמצא בחצי המגרש של היריבה וקרוב יותר לקו השער מאשר גם הכדור וגם היריב הלפני אחרון. זו עדיין לא עבירה בפני עצמה; העבירה נוצרת רק כשהשחקן מתערב בפועל במהלך.
תכל׳ס:שוער שמקבל כרטיס אדום חייב לעזוב את המגרש מיד, בדיוק כמו כל שחקן אחר. אם הקבוצה טרם ניצלה את מלוא מכסת החילופים שלה, היא יכולה להשתמש בחילוף רגיל: שחקן שדה יוצא ושוער חלופי מהסגל נכנס. אם מכסת החילופים מוצתה, הקבוצה ממשיכה עם עשרה שחקנים בלבד — תשעה שחקני שדה ושחקן שדה אחד שעובר לשמור על השער. לשחקן השדה שהפך לשוער יש את כל הזכויות וההגבלות של שוער.
תכל׳ס:לפי חוק 3 של IFAB, משחק חייב להיפסק אם לקבוצה נשארים פחות משבעה שחקנים בשדה. אם הקבוצה התחילה עם 11 שחקנים, חמישה גירושים מותירים 6 שחקנים — פחות מהמינימום של שבעה — ועל השופט לעצור את המשחק. המספר הקריטי הוא לא מספר הכרטיסים האדומים, אלא מספר השחקנים שנותרו בשדה. גירוש שוער ללא חילוף זמין, למשל, יוריד את הקבוצה לעשרה שחקנים ולא יפסיק משחק.
תכל׳ס:בתוך אותו משחק: שני כרטיסים צהובים = גירוש מיידי. השופט מציג לשחקן את הכרטיס הצהוב השני ואז מיד את הכרטיס האדום, והשחקן חייב לעזוב את המגרש. על פני כמה משחקים: צבירת כרטיסים צהובים מולידה השעיה — אך הסף הספציפי ואופן הספירה נקבעים בתקנון של כל תחרות, ולא בחוקי המשחק של IFAB.
תכל׳ס:לפי חוק 12 של IFAB, שחקן שמוריד את החולצה כדי לחגוג שער, או שמכסה את הראש בחולצה, חייב לקבל כרטיס צהוב על התנהגות בלתי הולמת. ההזהרה חלה גם אם השער נפסל לאחר בדיקת VAR או מכל סיבה אחרת. עצם עזיבת גבולות המגרש לצורך חגיגה, ללא הורדת חולצה, אינו בהכרח עבירה שמחייבת הזהרה.
תכל׳ס:אם תקנון התחרות מאפשר הארכה, היא מורכבת משתי מחציות שוות של עד 15 דקות כל אחת — סה"כ עד 30 דקות. בין שתי מחציות ההארכה יש הפסקה קצרה. בכל מחצית הארכה השופט מוסיף תוספת זמן על עצירות. אם בסוף ההארכה עדיין יש שוויון, תקנון התחרות קובע מה קורה — לרוב בעיטות הכרעה.
תכל׳ס:השופט הוא זה שקובע את תוספת הזמן בכל מחצית, על סמך הזמן שאבד בגלל עצירות שונות: חילופים, טיפול בפצועים, בזבוז זמן, כרטיסים, עצירות רפואיות מאושרות, בדיקות VAR, חגיגות שער וכל עיכוב משמעותי אחר. הצד הרביעי מציג את המינימום שקבע השופט — אבל אם אבד עוד זמן בתוספת עצמה, השופט יכול להוסיף עוד; הוא לא יכול לקצר.
תכל׳ס:VAR הוא מערכת סיוע וידיאו לשופטים המוגבלת לקטגוריות מוגדרות: שער/לא שער, פנדל/לא פנדל, כרטיס אדום ישיר וזיהוי שגוי. בתחרויות שאימצו את האפשרות הרלוונטית, ניתן לבדוק גם קרן שניתנה בשגגה ברורה. כרטיס שני צהוב שניתן בשגגה ברורה והוביל לאדום — ניתן לסקור; כרטיס שני צהוב שהשופט פספס לחלוטין — אינו ניתן לסקירה. צוות ה-VAR בחדר הסקירה בוחן את ההחלטה, ואם מזוהה טעות ברורה — השופט מקבל התראה. השופט יכול לסקור את הצילומים על מסך בצד המגרש (OFR) אבל ההחלטה הסופית תמיד שלו.
תכל׳ס:xG (Expected Goals) הוא ערך בין 0 ל-1 שמוענק לכל בעיטה, ומייצג את ההסתברות המוערכת שלה להיהפך לשער. בעיטה מרחוק בזווית חדה תקבל ערך נמוך; בעיטה מול שער ריק מ-5 מטר תקבל ערך גבוה. סכום כל ה-xG בכל הבעיטות הוא ה-xG הכולל של הקבוצה במשחק. הנוסחה המדויקת משתנה בין ספקי נתונים — אין מודל xG אוניברסלי.
תכל׳ס:פנדל נפסק כאשר שחקן מבצע עבירה שמזכה בבעיטה חופשית ישירה — פאול פיזי, עבירת יד — בתוך אזור העונשין שלו, בזמן שהכדור במשחק. המיקום הקובע הוא מקום ביצוע העבירה (המגע), לא מיקום הכדור ולא מיקום העבריין. קו גבול אזור העונשין שייך לאזור, ולכן עבירה על הקו נחשבת כעבירה בתוך האזור. לא כל מגע הוא עבירה, ולא כל עבירה בקופסה היא פנדל — עבירות שמזכות בבעיטה חופשית עקיפה (כגון אחיזת כדור בידיים על ידי שוער שקיבל את הכדור בבעיטה מכוונת מחבר לקבוצתו, או ישירות מהשלכת גבול של חבר לקבוצתו — בכפוף לנוסח חוק 12 העדכני) נותרות עקיפות.
