כמה שחקנים יש בקבוצת כדורגל?

המספר הבסיסי: 11 שחקנים

חוק 3 של IFAB קובע שכל קבוצה משחקת עם עד 11 שחקנים בשדה, ושאחד מהם חייב להיות שוער. כניסת שחקן נוסף מעל המכסה אינה בהכרח מחייבת עצירה מיידית — השופט יעצור רק כשיש הפרעה למשחק; אם אין הפרעה, המשחק ממשיך.

ברוב המוחלט של המשחקים הרשמיים, שני הצדדים מתחילים בדיוק עם 11 מול 11. זהו הפורמט הסטנדרטי הידוע.

מינימום שבעה: הסף הקריטי

אחד הכללים הפחות מוכרים בחוק 3 הוא ה'רצפה': לפי IFAB 2026/27, משחק לא יתחיל ולא יוכל להמשיך אם לקבוצה פחות משבעה שחקנים בשדה — למעט שחקנים שנעדרים זמנית בשל הרחקה זמנית (temporary dismissal) או בשל פרוטוקולי הטיפול מחוץ למגרש (off-field assessment ו-time-limited substitution) המוגדרים בחוק 3 של IFAB, שאינם נספרים לצורך מינימום השחקנים.

אם שחקנים עוזבים את השדה בכוונה במהלך המשחק, השופט אינו חייב לעצור מיד — הוא יכול להחיל יתרון. אולם אם הכדור יצא מהמשחק ולקבוצה עדיין פחות משבעה שחקנים, לא ניתן לחדש את המשחק.

ירידה מתחת לשבעה יכולה לנבוע מגירושים (כרטיסים אדומים), פציעות ללא חילופים זמינים, או שילוב של השניים.

שוער: שחקן שונה מהאחרים

מבין 11 השחקנים, השוער הוא השחקן היחיד שמורשה לאחוז בכדור בידיו — אך רק בתוך אזור העונשין שלו. בחלק מהמצבים, כמו גירוש שוער ללא חילוף זמין, שחקן שדה עובר לשמור על השער ומקבל את כל ההגבלות וההגנות של שוער.

ההבדל בין שחקנים בשדה למחליפים

11 השחקנים בשדה הם אלה שמשחקים בפועל. מחוצה להם, על הספסל, יושבים המחליפים הרשומים לסגל — מספרם נקבע בתקנון כל תחרות.

שחקן שנכנס כמחליף הופך לשחקן בשדה; השחקן שיצא אינו יכול לחזור בדרך כלל. חזרת שחקן מחליף מותרת רק בפורמטים שהוסמכו לכך — כמו נוער, ותיקים, מוגבלויות וכדורגל עממי. חילופי זעזוע מוח הם קבועים ואינם מאפשרים חזרת השחקן שיצא.