ארטטה צריך לבחור, והבחירה של ארסנל די ברורה

ארסנל נכנסת עכשיו לרגע שמגדיר עונה. מצד אחד היא החזירה את מירוץ האליפות למסלול עם ניצחון חשוב על ניוקאסל ועלתה שוב לפסגה. מצד שני מחכה לה חצי גמר ליגת האלופות מול אתלטיקו מדריד, ועוד במטרופוליטנו, מקום שיודע לבלוע משחקים וקבוצות. הפיתוי ללכת על הכל מובן, אבל דווקא כאן ארטטה צריך להסתכל רחב יותר. העניין הוא לא רק איכות היריבה, אלא המחיר של המפגש הזה. צמד משחקים מול קבוצה של דייגו סימאונה זה סיפור שיכול לרוקן אותך פיזית ומנטלית, בדיוק כשבליגה נשארו לארסנל עוד ארבעה גמרים, כמו שארטטה הגדיר את זה בעצמו. אחרי התקופה הרעה וההפסד המכה למנצ'סטר סיטי, היה קל לחשוב שהעונה הזאת בורחת להם. הניצחון על ניוקאסל שינה את התחושה, ובעיקר הראה שיש שם עמידות מנטלית. וזה בעצם לב הדיון. ליגת האלופות תמיד מרגישה כמו הבמה הכי גדולה, בטח כשאתה כבר בחצי גמר, אבל עבור ארסנל יש כאן הקשר גדול יותר. המועדון מחכה 22 שנה לאליפות אנגליה. זה לא עוד תואר על המדף, אלא סגירת מעגל אמיתית. ארטטה עצמו נשמע כמו מאמן שמבין שזה לא אמור להיות מסע נוח, אלא מאבק עד הסוף. אם כך, קשה להתעלם מזה שהפרמיירליג חייבת להיות בעדיפות ראשונה. זה לא אומר לזרוק את אירופה, אלא לנהל נכון את הכוחות ואת הראש. כי אם ארסנל תנסה לרדוף באותה עצימות אחרי שני היעדים, היא עלולה למצוא את עצמה בלי אף אחד מהם. עכשיו מגיע המבחן האמיתי של ארטטה, לא רק כמאמן של משחק אחד, אלא כמי שצריך להחליט מה באמת ייחשב הצלחה לעונה הזאת. השאלה שלי אליכם היא אם אתם במקום ארטטה, הולכים בכל הכוח על האליפות גם במחיר פגיעה בליגת האלופות?