באה להם בהפוכה: על תופעת השחקנים עם הרגל ההפוכה בקווים בכדורגל

בשנים האחרונות אנחנו נחשפים, ברמות הכי גבוהות של הכדורגל, לתופעה מאוד מעניינת המעידה על התפתחות מחשבתית מאוד עמוקה שונה של חלק מהמאמנים: שחקני קו המשחקים בצד ההפוך לרגל הדומיננטית שלהם. בכדורגל, בתוך המערכים שהתפתחו עם השנים, ישנם 4 תפקידים של שחקני קו: המגן הקלאסי ברביעיית הגנה. מגן הכנף במערך ה2-5-3. קשר הקו ברביעיית קישור ( במערכי ה2-4-4 וה3-4-3 או 1-2-4-3 ) שחקן הכנף במערך ה3-3-4. בעבר, כשהמערך הפופולרי וכמעט היחיד היה ה3-3-4, ולרוב השחקנים הרגל הפחות דומיננטית הייתה די חלשה, שחקני הכנף השלישייה הקידמית שיחקו באותו הצד של הרגל הדומיננטית שלהם: ימני בקו ימין, שמאלי בקו שמאל. המציאות הזאת יצרה שחקני קו התקפיים עם הרגל הדומיננטית שלהם על הקו, איתה היו משתמשים בעיקר לפריצה על הקו והעברת הקרוסים וכדורי הרוחב, ואם היו חותכים פנימה לדריבל עם הרגל השנייה, מיד רובם היו מחזירים את הכדור לרגל החזקה שלהם להמשך הפריצה או הבעיטה לשער. ההתפתחות הבאה של השחקנים בעמדה הזאת, החלה כשבמועדונים החלו לשים דגש רב יותר באימונים על השימוש הרב ברגל הפחות דומיננטית ואז לשחקנים כבר יש את האפשרויות היותר מגוונות לשימוש בשתי הרגליים לכל הפעולות. כתוצאה מזה, מאמנים רבים החלו להפוך: הם החלו לשחק עם שחקני הכנף ההתקפיים בצד השני עם הרגל הדומיננטית בצד הפנימי ולא על הקו. המטרה הייתה בעיקר לתת להם את האפשרות לחתוך פנימה עם הדריבל ולבעוט עם הרגל הדומיננטית לשער. בנוסף, יש להם כמובן גם את הרגל השנייה, שגם היא כבר חזקה יותר לפריצה על הקו ולכדורי הרוחב. מאמנים מעטים מאוד עדיין המשיכו להשתמש בשחקני הכנף במערך ה3-3-4 כשהם עם הרגל הדומיננטית על הקו, או כשהם נאלצים לכך בשל פציעה, הרחקה או חילוף. בשאר 3 העמדות של שחקני הקו, ההיגיון אומר שכדאי לשחק שם כשהרגל הדומיננטית שלהם היא על הקו, בעיקר כי הם מבצעים גם הרבה פעולות הגנה וזה יותר נוח להם עם הרגל החזקה שסוגרת את התנועה לקו של השחקן מולם. וכאן מתחיל השינוי וההתפתחות: גם ב-3 עמדות הקו האלה, מאמנים רבים החלו להשתמש גם עם שחקנים עם רגל דומיננטית הפוכה לחלק הפנימי של המגרש ולא על הקו. הסיבה הראשונה לכך לדעתי קשורה לעניין השינוי באימונים שהזכרתי לגבי הרגל הפחות דומיננטית שששחקנים מתרגלים וכך היא מתחזקת בצורה משמעותית ומאפשרת להם שימוש גם בה ובכך לגוון את התנועות והאפשרויות שלהם להשתחרר משחקן, לתת מסירה איכותית או אפילו לבעוט איתה לשער. מה שיותר מעניין היא הסיבה השנייה: בכך שגם שחקני קו בתפקיד הדורש עבודה הגנתית והתקפית כמעט באופן שווה מוצבים שם עם הרגל הדומיננטית פנימה ולא על הקו מאפשרת להם את גיוון הפעולות , בעיקר ההשתחררות משחקן ומסירה יותר איכותית ומדויקת לתוך פנים המגרש, שם נמצאים הרי רוב השחקנים ואפשרויות המסירה. כששחקן קו משחק עם הרגל הדומיננטית שלו לתוך פנים המגרש, זה מגדיל את האפשרויות שלו לקדם את המשחק או להשתחרר מלחץ לשטח יותר גדול עם יותר אפשרויות מסירה והוא לא מוגבל מדי לתנועה לכיוון הקו. ישנם אנשי מקצוע ואוהדים שלא מבינים את השימוש הזה של שחקני קו ( חוץ משחקן הכנף ההתקפי ) עם הרגל ההפוכה ומתנגדים לזה מאוד ואפילו כועסים על המאמנים שוב ושוב. כמה דוגמאות בולטות מהליגות החזקות באירופה: ווסלי ברומא, מגן ימני במקור ( ימני ברגל המשחק בתפקיד קשר קו שמאל במערך ה1-2-4-3 ) צ'וקואדזה במילאן, כנף ימין במקור ( שמאלי ברגל המשחק בתפקיד קשר קו ימין במערך ה-1-2-4-3 ). דיוף באינטר, קשר במקור ( שמאלי ברגל המשחק בתפקיד מגן כנף ימין במערך ה-2-5-3 ). דוגמאות נוספות הן של שחקני קו ששתי הרגליים שלהם כמעט שוות ולכן יש להם יתרון עוד יותר גדול לשחק בשני הקווים: קאנסלו בברצלונה, דאלוט ביונייטד, ספינצולה בנאפולי, סאלמאקרס במילאן, פוליסיץ' במילאן, קמביאסו ביובנטוס. בנוסף, לדעתי, השינוי הזה, פותח לשחקנים את המחשבה והתנועה הקוארדינאטבית, טכנית ומרחבית והופך אותם לשחקנים מגוונים ואיכותיים יותר, וגם פותח ומרענן להם עוד את הנפש והביטחון ביכולות שלהם. לי באופן אישי מעניין מאוד לראות את המשך ההתפתחות של הדבר הזה והאם יותר מאמנים ישתמשו בו בצורה הזאת או שזה יילך אחורה וייפחת.