מכבי ניצחה אתמול אבל זה לא הספיק לה

זה בדיוק מסוג הערבים שמשאירים טעם מעצבן. מכבי תל אביב הפסידה את העלייה במשחק הראשון, ואז בגומלין סוף סוף נראתה כמו קבוצה שבאה לקחת את המשחק. 1:3 בחוץ על צסק"א סופיה זה לא משהו שמבטלים, בטח אחרי ה-3:0 מהמפגש הקודם. רק שבאירופה מתי שיש כזה פיגור גדול, גם ערב טוב מאוד לא תמיד מספיק. מה שהיה בולט הפעם הוא ההבדל בגישה ובביצוע. מכבי פתחה חזק לחצה ויצרה מצבים וגם קיבלה משחק טוב מאוד מדוידה עם שני בישולים. דור פרץ כבש מוקדם, סוקלר הוסיף את השני, וגם היה שם שער עצמי שסידר 1:3 והחזיר לרגע תחושה שהארכה באמת באופק. זה לא היה קאמבק דמיוני, זה הרגיש מוחשי. וזה אולי הדבר הכי מתסכל בסיפור הזה. מצד שני, גם בתוך ערב טוב נשארו הבעיות. השער שמכבי ספגה הגיע מטעות, ובשלב כזה של צמד משחקים טעות אחת כזאת עולה ביוקר. מעבר לזה, נשארת התחושה שמכבי אולי לא הלכה מספיק עד הסוף עם החילופים כשהיה ברור שצריך עוד שער אחד. אם כבר חזרת לחיים, אם כבר היריבה נראתה פגיעה, אולי היה צריך להמר מוקדם יותר וחד יותר. עכשיו מכבי ממשיכה לפלייאוף של הקונפרנס ליג, וזה כמובן לא סוף הדרך האירופית. אבל המשחק הזה כן פותח דיון מעניין על הקבוצה הזאת. האם צריך לזכור בעיקר את האופי והתגובה אחרי המפלה, או להתעכב דווקא על זה שקבוצה ברמה שלה לא יכולה להרשות לעצמה להיראות כל כך שונה בין משחק למשחק. כי בסוף, ההדחה לא נולדה בגומלין הטוב, אלא בערב הרע שקדם לו.