טור דעה הבלוז

צ’לסי ממשיכה להרשים אותי תחת צ’אבי אלונסו: יש כאן משהו מיוחד טור דעה | רז הדרי לפעמים לא צריך לחכות חודשים כדי להבין שקבוצה נמצאת בכיוון הנכון. לפעמים מספיקים שלושה משחקים. זה בדיוק מה שאני מרגיש לגבי צ’לסי של צ’אבי אלונסו. שלושה משחקים, שלושה ניצחונות, ובעיקר תחושה שהקבוצה מתחילה לקבל זהות ברורה. צ’לסי עדיין רחוקה מלהיות מושלמת, ויש לה לא מעט דברים לתקן, אבל אחרי ה-3:4 המטורף על ברייטון אני כבר יכול להגיד את זה: אני מתחיל להתלהב מצ’לסי הזאת. אלונסו הגיע לסטמפורד ברידג’ עם לא מעט סימני שאלה. אחרי שנים של חוסר יציבות, חילופי מאמנים וסגל עמוס בכישרונות, אבל לא תמיד בכדורגל שמתחבר, צ’לסי הייתה צריכה מישהו שייתן לה כיוון. ואולי היא סוף סוף מצאה אותו. צ’לסי באה לשחק כדורגל המשחק מול ברייטון היה בדיוק מסוג המשחקים שמראים למה אפשר להתלהב מהקבוצה הזאת. כבר בדקה הרביעית רומאו לאביה העלה את צ’לסי ליתרון. עשר דקות לאחר מכן הגיע פדרו נטו, וז’ואאו פדרו הוסיף את השלישי. בתוך קצת יותר מחצי שעה — 0:3. וזה לא היה 0:3 מקרי. צ’לסי תקפה, לחצה, הניעה את הכדור ונראתה רעבה. היא רצתה להכריע את המשחק מהר, ובמחצית הראשונה היא פשוט עשתה מה שהיא רוצה. ברייטון אמנם חזרה למשחק, הצליחה לצמק ל-3:2 והכניסה לא מעט לחץ, אבל דווקא שם ראינו משהו נוסף בצ’לסי של אלונסו: אופי. במקום להילחץ ולקרוס, הבלוז ידעו למצוא את השער הרביעי. קול פאלמר עשה את זה בדקה ה-74, וצ’לסי יצאה עם שלוש נקודות נוספות. אמיליאנו מרטינס – בכורה שלא תשכח ואז הגיע הסיפור של אמיליאנו מרטינס. השוער הארגנטינאי רק חתם בצ’לסי מאסטון וילה, וכמעט בלי זמן להתאקלם כבר קיבל את האפודה במשחק מול ברייטון. (Reuters⁠) אפשר להגיד שהבכורה הייתה סוערת — וזה בלשון המעטה. שלושה שערים ספג מרטינס, רשת נקייה לא הייתה, וצ’לסי המשיכה את הרצף שלה של ספיגות בליגה. אבל מבחינתי, מוקדם מאוד לשפוט את השוער על משחק אחד. להפך. מרטינס הגיע עם ניסיון עצום, אופי של מנצח והרבה מאוד ניסיון ברמות הגבוהות ביותר. אלונסו לא הביא אותו לצ’לסי כדי שיהיה עוד שוער בסגל. הוא רוצה יציבות בעמדה שהפכה בשנים האחרונות לנקודת תורפה. ואם יש דבר אחד שמרטינס יודע להביא איתו — זה ביטחון. וז’ואאו פדרו? איזה משחק אם יש שחקן אחד שהמשחק הזה היה יכול להיות סרט עבורו, זה ז’ואאו פדרו. הברזילאי כבש, החמיץ הזדמנות ענקית והיה מעורב גם בשער עצמי. וכל זה מול קרלו אנצ’לוטי, שלא כלל אותו בסגל ברזיל למונדיאל. אני לא יודע אם ז’ואאו פדרו חשב על אנצ’לוטי בזמן המשחק. אבל אם הוא רצה להעביר מסר — הוא העביר אותו. הוא נראה חד, מסוכן ובעיקר רעב. וזה בדיוק סוג השחקנים שאלונסו צריך סביבו. ועדיין – יש בעיה אחת גדולה עכשיו בואו לא נתבלבל. צ’לסי לא יכולה להיות רגועה כשהיא סופגת שלושה שערים במשחק. הקבוצה הזאת עדיין צריכה להשתפר משמעותית בחלק האחורי. אם אלונסו רוצה לקחת את צ’לסי למקומות שאליהם היא שואפת להגיע, אי אפשר להסתמך רק על היכולת ההתקפית. אבל דווקא כאן אני חושב שהמינוי של אלונסו יכול להתברר כמשמעותי. הוא לא הגיע כדי לכבות שריפות. הוא הגיע כדי לבנות קבוצה. והתחושה שלי היא שזה בדיוק מה שמתחיל לקרות. שלושה משחקים, שלושה ניצחונות – וזה רק ההתחלה אז נכון, עברו רק שלושה משחקים. אני לא הולך עכשיו להכריז שצ’לסי מועמדת לאליפות. זה יהיה מוגזם ולא רציני. אבל מותר להתרשם. מותר לראות קבוצה שמתחילה לשחק כדורגל התקפי, מותר לראות שחקנים שנראים מחוברים יותר, ומותר להסתכל על צ’אבי אלונסו ולחשוב שאולי — רק אולי — צ’לסי סוף סוף מצאה את המאמן שיכול לעשות סדר בכל הכישרון שיש לה. והדבר שהכי מעניין אותי? אנחנו עדיין לא יודעים עד כמה הקבוצה הזאת יכולה להשתפר. אם אלונסו יצליח לסדר את ההגנה מבלי לפגוע במה שקורה בחלק הקדמי, אני חושב שצ’לסי יכולה להיות אחת הקבוצות המעניינות ביותר בפרמיירליג העונה. בינתיים, שלושה משחקים, שלושה ניצחונות. ואני כבר מחכה למשחק הבא. 📸פבריציו רומאנו