מה קרה לבית״ר

בית״ר ירושלים יודעת לעשות הכול – חוץ מלשחק כדורגל יש משחקים שבהם קבוצה מפסידה, אבל אפשר לראות על הדשא כיוון, רעיון, לחימה ואופי. ויש משחקים שבהם אתה יושב ביציע או מול הטלוויזיה ושואל את עצמך: לאן הקבוצה הזאת הולכת? הערב בבלומפילד קיבלנו את התשובה הכואבת מבחינת בית״ר ירושלים. הפועל תל אביב ניצחה 0:3 את בית״ר ירושלים, אבל התוצאה אפילו מחמיאה לאורחת. רועי אלקוקין כבש את הראשון בדקה ה-17, דגלאס אווסו הוסיף את השני בדקה ה-73 ודניאל דאפה חתם את התוצאה בדקה ה-82. הפועל תל אביב הגיעה למשחק, הייתה מחויבת, מסודרת ובעיקר נראתה כמו קבוצה שיודעת מה היא רוצה מעצמה. בית״ר? פשוט לא הגיעה. כמי שאוהד בית״ר ירושלים, קשה לי מאוד לכתוב את זה. אבל אי אפשר לברוח מהמציאות: בית״ר ירושלים כרגע נראית כמו קבוצה שאיבדה את הדרך. שני מחזורי ליגה, שני הפסדים, אפס נקודות והפרש שערים של 1:7. לראשונה מאז עונת 2022/23 בית״ר ירושלים פותחת את העונה עם שני הפסדים בשני המחזורים הראשונים. זה כבר לא משחק אחד לא טוב, אלא פתיחת עונה שמחייבת את המועדון לעצור ולשאול שאלות קשות. ומהצד השני, הפועל תל אביב יכולה להיות מרוצה מאוד. היא הקבוצה היחידה בליגה שלא ספגה שער בשני מחזורי הפתיחה, והיא עושה זאת עם שלושה שערי זכות. שתי קבוצות הגיעו הערב לבלומפילד עם מטרות שונות לחלוטין – הפועל הגיעה כדי להוכיח שהיא כאן, בית״ר הגיעה ובעיקר ניסתה לשרוד. וזה מגיע אחרי קיץ שכבר העלה לא מעט סימני שאלה. בית״ר ניצחה בקושי את הפועל רמת גן בגביע הטוטו, הודחה מאירופה על ידי אוסטריה וינה – קבוצה שלטעמי בית״ר הייתה צריכה לעבור – וכעת מגיעה פתיחת הליגה הזאת, שבה היא נראית חסרת ביטחון, חסרת יציבות ובעיקר חסרת זהות. ואז מגיעה השאלה שאי אפשר יותר להתחמק ממנה: מה קורה עם אלמוג כהן? מבחינתי, אלמוג כהן לא נראה כרגע כמו המאמן שמתאים לבית״ר ירושלים. זאת לא ביקורת שמגיעה אחרי משחק אחד, אלא תחושה שנבנתה לאורך זמן. אני לא רואה קבוצה שמתקדמת, לא רואה שיפור עקבי ולא רואה על הדשא טביעת אצבע ברורה של מאמן. אני מתגעגע לברק יצחקי. מתגעגע לבית״ר שנראתה כמו קבוצה שמגיעה למשחקים גדולים כדי לנצח אותם. לבית״ר עם אופי, עם אמונה ועם תחושה שכל משחק הוא אירוע. הערב בבלומפילד לא הייתה בית״ר ירושלים. לפחות לא זו שאני מכיר. הפועל תל אביב, מנגד, ראויה לכל המחמאות. היא ניצחה 0:3, שמרה על שער נקי בשני מחזורי הפתיחה ובעיקר הראתה שהיא מגיעה מוכנה לעונה. בעוד הפועל ידעה לנצל את החולשות של היריבה, בית״ר לא הצליחה לייצר כמעט שום דבר. והכי כואב? אני אוהד בית״ר. לכן אני לא כותב את הדברים האלה מתוך שמחה או מתוך רצון לראות את המועדון נכשל. להפך. דווקא בגלל שאני אוהד בית״ר, המצב הזה עצוב לי. בית״ר ירושלים היא מועדון שאמור לשחק כדורגל, להתמודד, להילחם ולגרום לאוהדים שלה להרגיש גאווה. הערב בבלומפילד היא עשתה כמעט הכול – חוץ מלשחק כדורגל. עכשיו אין יותר מקום לתירוצים. ביום שני מחכה לבית״ר משחק חוץ מול בני סכנין בדוחא. אחרי פתיחה של שני הפסדים ואפס נקודות, בית״ר חייבת להתחיל לנצח. לא “להשתפר”, לא “להראות ניצוצות” ולא “לצבור ביטחון”. לנצח. כי אם גם המשחק הזה לא יסתיים בניצחון, ואם בית״ר תמשיך להיראות כפי שנראתה הערב, מבחינתי צריך להגיע השלב שבו מקבלי ההחלטות במועדון שואלים את השאלה הקשה ביותר: האם אלמוג כהן הוא באמת האיש שצריך להוביל את בית״ר ירושלים? מבחינתי, נכון לעכשיו, התשובה היא לא. ובית״ר ירושלים לא יכולה להרשות לעצמה להמשיך לחכות. 📸באדיבות מנהלת הליגות לכדורגל