טור דעה

ג’יימס רודריגס פורש – אבל הקסם שלו יישאר איתנו לתמיד יש שחקנים שאתה זוכר בגלל התארים. יש כאלה שאתה זוכר בגלל המספרים. ויש כאלה שאתה זוכר פשוט כי היה בהם משהו שאי אפשר להסביר. ג’יימס רודריגס הוא בדיוק כזה. הקולומביאני הודיע על פרישה מנבחרת קולומביה אחרי 131 הופעות, 31 שערים ו-43 בישולים. אבל כשאני חושב על ג’יימס, המספרים הם הדבר האחרון שעולה לי לראש. אני חושב על מונדיאל 2014. על הילד עם החולצה הצהובה, השמאלית המופלאה והביטחון של כוכב ענק. על השער ההוא מול אורוגוואי – עצירה על החזה, בעיטה אדירה מהאוויר וכדור שנכנס לרשת והפך לאחד הרגעים הזכורים ביותר של הטורניר. באותו רגע היה ברור שמדובר בשחקן מיוחד. הקריירה שלו במועדונים הייתה הרבה יותר מורכבת. הוא הגיע לריאל מדריד עם ציפיות עצומות, עבר במועדונים גדולים וחווה גם תקופות שבהן התקשה לשחזר את היכולת שכולנו ראינו ממנו. אפשר להגיד שהקריירה שלו הייתה יכולה להיות גדולה יותר. אבל דווקא כאן חשוב לי לעצור. כי לפעמים אנחנו מודדים שחקנים רק לפי כמה תארים הם לקחו או כמה שנים הם היו בטופ. ואני חושב שזה מפספס משהו בכדורגל. ג’יימס היה שחקן שגרם לך לעצור ולהסתכל. מסירה שלא ציפית לה, בעיטה מרחוק, כדור חופשי או פעולה אחת שהופכת משחק שלם. הוא היה מהשחקנים האלה שכשהכדור הגיע אליהם, חיכית לראות מה יקרה. וזה בעיניי המורשת האמיתית שלו. 131 הופעות, 31 שערים ו-43 בישולים הם נתונים שמספרים חלק מהסיפור. אבל הזיכרונות מספרים את השאר. בעיניי, ג’יימס רודריגס הוא אחד השחקנים הגדולים בתולדות קולומביה. אולי הקריירה שלו לא הייתה מושלמת, אבל הכישרון שלו היה בלתי רגיל. והשער מול אורוגוואי? אותו כבר אי אפשר לקחת מאיתנו. תודה, ג’יימס. 🇨🇴❤️