טוטנהאם ממשיכה לשקוע והפעם סנדרלנד עשתה לה בית ספר

טוב, בואו נדבר רגע על מה שראינו אתמול באצטדיון האור.. אני חייבת להגיד שאולי זה נראה כמו עוד הפסד "רגיל" של טוטנהאם העונה, אבל מבחינה אנליטית? זה היה שיעור מאלף באיך תוכנית משחק יפה על הנייר פוגשת מציאות קשוחה של פרמייר ליג. רוברטו דה זרבי עלה לבכורה שלו עם כל הגינונים האיטלקיים המוכרים – הנעת כדור נועזת מהשוער, בלמים שמושכים את הלחץ עד לקו השער, וניסיון לבודד את שחקני הכנף. אבל לסנדרלנד, שהגיעה רעבה ובעיקר מאורגנת רצח, לא היה אכפת מהשם על הקווים.. הנה כמה נקודות שצדו לי את העין ופשוט אי אפשר להתעלם מהן: המלכודת של סנדרלנד: המארחת לא פחדה מהלחץ הגבוה של דה זרבי. הם ידעו בדיוק מתי לסגור את נתיבי המסירה לקשרים, וטוטנהאם פשוט נתקעה שוב ושוב בשליש האחרון. זה הרגיש כאילו השחקנים של ספורס עדיין מדברים בשפה אחרת מהמאמן שלהם. ההפקרות בהגנה: הגול של סנדרלנד בדקה ה-34 הגיע אחרי איבוד כדור קלאסי של קבוצה שמנסה להיות חכמה מדי.. ויקאריו ניסה למצוא את רומרו במסירה קצרה מדי, והלחץ של סנדרלנד פשוט אכל אותם בלי מלח. בסוף, כשאתה בקרב הישרדות, לפעמים צריך פשוט להעיף את הכדור ליציע. הבור המנטלי: ראיתי את הפנים של השחקנים אחרי הספיגה.. זה לא היה פרצוף של קבוצה שמאמינה שהיא יכולה לחזור. דה זרבי עמד על הקווים והשתולל, אבל נראה שהשחקנים שלו פשוט בטראומה מהעונה הזאת. הפחד לטעות שדיברנו עליו? הוא עדיין שם, חזק מתמיד. לדעתי, הבעיה הכי גדולה של טוטנהאם כרגע היא הדיסוננס בין מה שדה זרבי רוצה (כדורגל יוזם ומסוכן) לבין מה שהסגל הזה מסוגל לתת תחת לחץ של ירידה.. אי אפשר לבנות מגדלים באוויר כשהיסודות שלכם רועדים. סנדרלנד אולי פחות מוכשרת "על הנייר", אבל היא הייתה הרבה יותר מלוכדת ומפוקסת במטרה שלה. אני שואלת אתכם – האם דה זרבי הוא באמת האיש הנכון למשימת ההתאבדות הזאת? או שטוטנהאם הייתה צריכה ללכת על מישהו "אפור" יותר שיודע להוציא נקודות בשיניים בקרבות תחתית? כי כרגע זה נראה שהכדורגל המלהיב שלו רק חושף עוד יותר את החולשות של ההגנה הכי חלשה בליגה ב-2026.. מה אתם אומרים, יש מצב שספורס באמת בדרך לצ'מפיונשיפ או שהאיטלקי יצליח לעשות פה קסם תוך כדי תנועה? בואו ננתח את זה בתגובות.