טור דעה על מסי

הגיע זמן הפרידה מליאו מסי מנבחרת ארגנטינה הגיע זמן הפרידה מליאו מסי מנבחרת ארגנטינה. הלילה, בין שלישי לרביעי, הגיע הרגע שאף אוהד כדורגל לא באמת רוצה שיגיע. אחרי 21 שנים, אחרי אינספור משחקים, שערים, תארים, אכזבות ורגעים בלתי נשכחים – ליאו מסי נפרד מנבחרת ארגנטינה. ואני מודה, אני אוהב את כריסטיאנו רונאלדו. זה לא סוד. אבל אהבה לשחקן אחד לא מונעת ממני לדעת להעריך את מה שליאו מסי עשה לכדורגל. וזה היה הריקוד האחרון. צריך לעצור לרגע ולהצדיע לליאו מסי. שמונה כדורי זהב, שש זכיות בנעל הזהב, מאות שערים ובישולים ואינספור שיאים – ובעיקר קריירה מפוארת שהפכה אותו לאחד השחקנים הגדולים ביותר שידע הכדורגל. אבל דווקא בנבחרת ארגנטינה הסיפור שלו היה הרבה מעבר למספרים. מסי נולד ברוסאריו, עבר לברצלונה בגיל 13 בלבד, ובגיל 17 כבר ערך את הופעת הבכורה שלו בקבוצה הבוגרת. בברצלונה הוא הפך משחקן צעיר לאגדה. הוא זכה ב־35 תארים, כולל 10 אליפויות ספרד ו־4 זכיות בליגת האלופות. הוא כבש 50 שערי ליגה בעונה אחת, כבש 91 שערים בשנה קלנדרית וזכה שוב ושוב בתארים אישיים וקבוצתיים. אבל למרות כל מה שעשה בברצלונה, במשך שנים היה משהו אחד שחסר לו. ארגנטינה. היו גמרים שהסתיימו בדמעות. מונדיאל 2014, קופה אמריקה 2015 וקופה אמריקה 2016. אחרי ההפסד לצ’ילה ב־2016 מסי אפילו הודיע על פרישה מהנבחרת, אבל חזר. וטוב שחזר. כי הסיפור שלו עם ארגנטינה עוד לא הסתיים. ב־2021 הגיע התואר הגדול הראשון עם הנבחרת הבוגרת – קופה אמריקה. שנה לאחר מכן הגיעה הפיינליסימה, ואז הגיע הרגע שחיכה לו כל חייו. מונדיאל 2022 בקטאר. מסי הוביל את ארגנטינה לזכייה בגביע העולם. הילד מרוסאריו הפך לאלוף עולם, והגביע שהיה חסר לו סוף סוף הגיע לידיים שלו. אחרי ארבע שנים מאותה זכייה בלתי נשכחת, הגיעה הפרידה. הפעם ראיתי קצת מהמשחק, וזה היה ערב מרגש. אפילו מרגש מאוד. יותר מ־85 אלף אוהדים מילאו את המונומנטל. מסי הגיע כשהוא כבר יודע שזה המשחק האחרון שלו בנבחרת, והרגש היה בכל מקום. הוא בכה בדרך לאצטדיון. הוא התקשה לעצור את הדמעות בזמן ההמנון. בדקה העשירית המשחק נעצר, וכל האצטדיון עצר יחד איתו כדי להצדיע למספר 10. ואז הגיע גם הרגע האחרון שלו על הדשא. מסי בישל את השער הראשון, בישל פעם נוספת, וכבש מהנקודה הלבנה את השער האחרון שלו במדי ארגנטינה. ארגנטינה ניצחה 0:3 את בנין, אבל התוצאה הייתה כמעט הדבר המשני בערב הזה. כי כולם הגיעו בשביל להיפרד. ואחרי שריקת הסיום, כשהוא נשאר על כר הדשא וקיבל את הסטנדינג אוביישן האחרון שלו במדי ארגנטינה, היה אפשר להבין שפרק ענק בכדורגל באמת נסגר. המספרים מספרים חלק מהסיפור: 208 הופעות, 126 שערים ו־69 בישולים במדי ארגנטינה. הוא שיאן ההופעות ומלך השערים של הנבחרת. אבל אי אפשר למדוד הכול במספרים. אי אפשר למדוד את הדמעות. אי אפשר למדוד את הלחץ שהיה עליו במשך שנים. אי אפשר למדוד את הרגע שבו סוף סוף הניף את גביע העולם. ואי אפשר למדוד את האהבה שקיבל מהעם הארגנטינאי לאורך כל הדרך. במשך 21 שנה מסי נתן את המקסימום עבור החולצה הזאת. היו שנים קשות, היו ביקורות, היו הפסדים, והיו אנשים ששאלו אם הוא מסוגל לעשות עם ארגנטינה את מה שעשה בברצלונה. בסופו של דבר הוא ענה על המגרש. קופה אמריקה. פיינליסימה. גביע העולם. ועוד קופה אמריקה. ארבעה תארים גדולים עם הנבחרת בתוך תקופה בלתי נשכחת. והיום, כשהכול נגמר, אני חושב שגם אוהדי רונאלדו צריכים לעצור לרגע. אפשר לאהוב את רונאלדו. אפשר להתווכח במשך שנים מי הגדול מכולם. אבל כששחקן כמו ליאו מסי אומר שלום לנבחרת אחרי 21 שנים, פשוט צריך להצדיע. ליאו מסי, תודה. תודה על השערים. תודה על הבישולים. תודה על הרגעים הגדולים. תודה גם על הרגעים הקשים. תודה על הדרך. תודה על זה שנתת לדור שלם לראות משהו שלא בטוח שנראה שוב. אני אוהב את רונאלדו, אבל אני יודע להעריך אגדה כשאני רואה אחת. וזה היה הריקוד האחרון של ליאו מסי עם ארגנטינה. אחרי 21 שנה, הגיע הזמן להיפרד. לא מהאגדה. רק מהחולצה. האגדה של ליאו מסי בנבחרת ארגנטינה תישאר איתנו לתמיד. 🇦🇷🩵🤍 📸פבריציו רומאנו