קיין פספס את אחת ההזדמנויות הכי גדולות עם נבחרת אנגליה - וזה כואב

הכאב פה הוא לא רק ההפסד 2:1 לארגנטינה, אלא התחושה שזה היה ממש בידיים של אנגליה וברח לה. בדקה 85 היא עוד הובילה 0:1, וברגעים כאלה אתה מצפה מהקפטן והחלוץ הכי גדול שלה להיות זה שסוגר עניין, או לפחות משאיר חותם. במקום זה, הארי קיין נשאר כמעט מחוץ לתמונה במשחק שהרגיש כמו צומת בקריירה הבינלאומית שלו. זה מה שהופך את הדיון עליו לכל כך עכשוי. עוד שבועיים הוא בן 33, ובטורנירים של נבחרות הזמן לא מחכה לאף אחד. ליורו 2028 הוא כבר יגיע בגיל 35, אם יגיע באותה רמה בכלל. כל הקריירה שלו נבנתה על מספרים, על שיאים, על יציבות, אבל בנבחרת הסיפור יותר מסובך. יש הישגיות, יש כמעט, יש נבחרת שדופקת על הדלת שנים, אבל עדיין חסר לה הדבר האחרון. מול ארגנטינה זה בלט במיוחד. במשך שעה אנגליה הייתה לגמרי במשחק, אפילו נראתה שווה לאלופת העולם. השער של אנתוני גורדון בדקה ה-55 לא נפל משום מקום. אבל אז המומנטום התהפך. ארגנטינה הריחה את החולשה, אנגליה נסוגה, וקיין נראה כמו צופה קצת מוזר בתוך כל זה. 26 נגיעות, תשעה פסים מוצלחים, בעיטה אחת שנחסמה, ואפס נגיעות ברחבה של ארגנטינה. גם אם המספרים לא מספרים את כל התמונה, הם כן מספרים משהו. ופה בדיוק נוגע העניין. קיין עדיין ייזכר כאחד החלוצים הגדולים של אנגליה, אולי הגדול שבהם, אבל בכדורגל נבחרות הזיכרון הולך הרבה פעמים עם הרגעים הגדולים באמת. לא עם העקביות, לא עם הכבוד, אלא עם הגביע או לפחות עם הופעה שמכריעה חצי גמר כזה. עכשיו נראה שהחלון שלו להביא תואר עם אנגליה הולך ונסגר, ואולי גם המעמד שלו בשורה הכי עליונה של הגדולים יישאר עם כוכבית מסוימת. האם לדעתכם אנגליה צריכה להמשיך ללכת עם קיין גם לטורניר הבא, או שהגיע הזמן להתחיל לחשוב על יורש? קרדיט תמונה: Кирилл Венедиктов, CC BY-SA 3.0 GFDL, via Wikimedia Commons מעניין אותי לשמוע מכם, האם לדעתכם אנגליה צריכה להמשיך ללכת עם קיין גם לטורניר הבא, או שהגיע הזמן להתחיל לחשוב על יורש?